עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת עשרים (אמלה!). שאפתי לשמונה עשרה, עכשיו נותרה רק השאיפה לקץ.
למה כתיבה? כי מילים מזמן הפסיקו להשפיע.
יצור מאוד חום. עיניים חומות, שיער חום.
אל תנסו לעזור לי אני יודעת לטעות לבד.

אומרים לי שהחיים חישלו אותי, אני חושבת שהם הרסו אותי לאט לאט עד שנאלצתי לקום ולתקן את עצמי.

ילדה? נערה? עדיין לא החלטתי.
תחליטו אתם.
חברים
snow white
נושאים
הכל נגמר

"בסופו של דבר הכל תמיד נגמר
אתמול נגמר היום והיום ייגמר מחר."
Before I'll die
•  למצוא עבודה ✔
•  להוציא ספר
•  לצפות בגשם מטאורים
•  להתאהב ✔
•  ללמוד לצלם
•  לשחות בעירום ✔
•  לטוס לירח
•  לגור בצפון
•  ללכת את שביל ישראל
•  לאבד את הביתולין ✔
•  להיות מי שאני רוצה
?Who am I

לפעמים הייתי רוצה להיות בלתי נראית.
ולפעמים החלום הזה באמת מתגשם.
כשאתה הולך ברחובות בתל אביב, אתה בלתי נראה. כולם ממהרים לאיזשהו מקום לא נודע, ואתה עוצר ותוהה לאן כל אחד הולך. הביתה? לעבודה? או שאין להם לאן ללכת והם רק הולכים בלי כיוון ממש ומחכים שהאדמה תבלע אותם?

'מי אני', זו שאלה גדולה. הלוואי והייתי יכולה לענות עליה כש, בעצם, אני עוד שואלת את עצמי.
אני עוד נערה. עיניים חומות, שער חום. לא גבוהה מידי, לא נמוכה מידי. לא רזה מידי, לא שמנה מידי. לא יפה וגם לא מכוערת. לא מיוחדת. לא חכמה במיוחד. ממוצעת.
חיה בבית ממוצע, עם הורים ממוצעים בשכונה ממוצעת ביישוב ממוצע עם חיים ממוצעים.
לא מתעניינת בהרבה דברים, לא בחורה להכיר להורים.
לא יודעת עוד מה היא רוצה מהחיים שלה.
לפעמים שקטה, לפעמים רעשנית.
לפעמים אומרת מה שהיא חושבת, לפעמים מעדיפה לשתוק.
מדברת הרבה ואומרת מעט.
לפעמים מהורהרת מידי. לפעמים ריקנית.
כשמקשיבים אפשר לשמוע ולהבין.
רק עוד נערה שכותבת על ההרס העצמי שלה.

"מי נמצא מאחוריי הקלעים?
מי מכוון את המצלמה, צועק אקשן ונעמד בצד כשמבט מהורהר על פניו?
מי דואג שהכל ילך כמו שצריך, המשחק יהיה חלק, בטבעיות, בנינוחות?
ולמי הוא משקר?
מי עומד מאחורי מסך הקולנוע, אני יכולה להגיד.
אבל מי עומד מאחורי הקלעים שלך?
אלוהים? הוא ממשי? הוא אמיתי?
מי מגולל את הסרט, דואג שהוא ימשיך להיות מוקרן?
ולמה על מסכי ענק? מתי בני אדם יסתפקו במועט, לעזאזל?
מי החליט שהסרט שלך יהיה ארוך, או קצר, או השד יודע מה
מי מושך בחוטים?
ולמה זה לא אתה?" -נקודה למחשבה.

"בסופו של דבר הכל תמיד נגמר
אתמול נגמר היום והיום ייגמר מחר." -TR
חומות
"ובלילה ישנתי, שינה נטולת חלומות
בזמן שהם שברו לי את כל החומות
את אותן החומות שבניתי בכוחות עצמי
וכשהתעוררתי גיליתי שאני מתבוססת בדמי."
my e-mail
למי שצריך, להערות, הארות, עצות או סתם שעמום,
lonley14@walla.com
וכן, אני יודעת שלא כותבים ככה lonely, זה היה ממש מאוחר בלילה וכבר אי אפשר לשנות.
אשתדל לענות בהקדם
כמה טוב להיות פרח קיר
"אני מניח שאנחנו מי שאנחנו בגלל המון סיבות. ואולי לעולם לא נדע חלק גדול מהן. אנחנו עדיין יכולים לבחור לאן אנחנו ממשיכים משם. אנחנו עדיין יכולים לעשות כל מיני דברים. ואנחנו יכולים לנסות להרגיש טוב עם זה.
אני חושב שאם אי פעם יהיו לי ילדים ומישהו ירגיז אותם, אני לא אגיד להם שאנשים בסין גוועים ברעב או משהו בסגנון הזה, כי זה לא ישנה את העובדה שהם כועסים. ואפילו אם מישהו אחר סובל יותר, זה לא ממש משנה את העובדה שאתה מתמודד עם העניינים שלך. לטוב ולרע..

אולי זה טוב לפעמים לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כמו שסם אמרה. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם."
- סטיבן צ'בוסקי, 'כמה טוב להיות פרח קיר'.
תשליך
ילדה יושבת על קצה הצוק, מביטה על הגלים שמתנפצים מתחתיה.
היא מחזיקה סידור קטן, כלכך קטן שאפשר לחשוב שאלוהים לא רואה את המילים בתוכו.
'תשליך', היא ממלמלת לעצמה בגיחוך.
'תשליך את כל הכעסים אל המים'.
הדפים נמחצים תחת אגרופה הקפוץ.
'בן אדם, מה לך נרדם.'
היא פוקחת את עיניה לרווחה. מוחה את הדמעות שנקוו בצידי עיניה.
'קום קרא בתחנונים.'
היא נעמדת בחדות, מתנדנדת קלות במקומה.
העיניים אדומות. היא ממלמלת מילים בשקט. מפחדת להעיר את אלה שלא יקומו לעולם. המילים נמחצות תחת ידיה, אך לא משמיעות קול. הן שותקות. בדיוק כמו שהוא שתק כל החיים שלו.
היא נאלמת דום. מחייכת חיוך קטן. "תשליך", היא קוראת. והיא משליכה.

אבל

14/01/2020 22:51
tears
איך זה מרגיש להתאבל על אדם שעדיין חי?
אהובי. אהבתי הראשונה. 
עבר חודש מאז שטסת לך לארץ אחרת והנה אני כאן
שומעת את השירים שהקדשנו אחד לשנייה
ברגעים של אהבה, כאב, ייאוש ואכזבה
שוב. ושוב. ושוב. 
לא אשקר ואגיד כי קל לי. 
לא אשקר ואגיד כי שכחתי
לו רק יכולתי להגיד לך רק עוד פעם אחת כמה אני אוהבת אותך 
כמה אהבתי, ועדיין. 
ניסיתי להמשיך הלאה, ניסיתי לשכוח אותך 
יצאתי והשתכרתי, לא בצורה ששנאת, החזקתי את עצמי עם הראש מעל המים, אני נשבעת. 
הרחקתי כל זר מעל פניי, כל אחד שביקש להתקרב ולהכנס לי ללב או לתחתונים כי תמיד היית שם. 
אתה תמיד שם. אני רואה אותך בכל מקום
ברכבת, כשאדם זר מחייך בצורה בה היית מחייך, 
ברחוב, כשמישהו מקרב אליו את אהובתו לנשיקה רכושנית 
היית הכל בשבילי. אתה עדיין 
אתה החבר הכי טוב שלי. איש הסוד שלי. 
האחד שאם היה קורה לי משהו, אפילו הדבר הכי קטן, הייתי רצה לספר לו. 
ועכשיו? נותרת זיכרון 
מנסה להיזכר בך לא בתור משהו שהיה לי ואיבדתי אלא בתור משהו טוב שהתרחש בחיי
אבל לא הייתי מוכנה לזה. לא הייתי מוכנה לכך שזה ייגמר 
מן הרגע הראשון ידענו שיגיע יום בו נצטרך להגיד שלום אך הכחשנו שנינו. זרקנו את היומנים הצידה ובילינו יחד כל רגע פנוי שהיה לנו
אך הרגע הגיע, בין שרצינו בכך ובין שלא. 
עזבת עם מועקה בלב ואני עם אבל שתופח ותופח בתוכי עד שלא נותר בי דבר, שום זיכרון מהכמעט שנה החולפת שלא קשור בך. 
אתה הכל בשבילי. הייתי משתחררת על נפשי, נכנסת להיריון, מתחתנת איתך לו רק יכולתי להשאיר אותך כאן איתי 
אך זה לא קשור רק אליי. לא תלוי רק בי 
הלוואי וטוב לך שם, בדרום אמריקה. 
הלוואי ותמצא לך מישהו או מישהי או משהו שימלאו לך את החלל
יש בתוכי חלק אנוכי קטן שמאחל גם שתמיד ארדוף אותך במחשבותייך. שלא תהיה זו רק אני שלא מצליחה להמשיך הלאה
הזמינו אותי לצאת ובהתחלה נעניתי עד שהבנתי שאף אחד, לעולם, לא יוכל להחליף את מקומך. להשלים את החסר.
"אם ככה זה מרגיש לאבד אותך אני לא רוצה לאהוב שוב לעולם", הטחתי בך ברגע של כעס. של ייאוש  
רק אלוהים יודע איך הגבת לאותו משפט ארור אך ענית "גם אני".
אהובי. אני מתאבלת על אדם ועודנו חי. 
מתאבלת עלייך. 
מי ייתן ויהיה לי כוח להמשיך הלאה בחיי. 
מי ייתן ולעולם לא אצליח להמשיך אחרייך. 

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: