הכל מסובך עם תומר.
הוא מאניה וחלומות גדולים על לימודי שף בפריז.
הוא דיפרסיה וכדורים רבים במגירה.
הוא מונשם והוא נושם והוא הולך על הקורה
הוא שמח ועצוב, הוא מבשל והוא לא רוצה לחיות.
הוא חיוכים וחיבוקים וחתכים ודאגות.
הוא ספר פתוח ומסכות על גבי מסכות.
הוא טיול בברלין ואשפוז בבית חולים
הוא מאניה והוא דיפרסיה ואני לא עוקבת אחרי השינויים
הוא אומר להתראות ואז לא מסכים ללכת
הוא חזק ואיתן ומתנדף כמו עלי שלכת
הוא תמידי וזמני ומתנדנד ומתייצב
הוא עייף והוא רעב.
הכל מסובך עם תומר.
אני לא יכולה לדעת איזה מצב רוח יש לו עכשיו
הוא נשבר והוא סבל והוא לא מספר לי מה כאב.
הוא אהבה של 13 שנה והוא החבר הכי הכי
הוא של המאניה, של הדיפרסיה ושלי.
אני לא יכולה לדעת מתי להיות עם היד על הדופק
הוא צוחק והוא יוצא ומסתכל מעבר לאופק.
הוא שאיפות והוא חששות והוא דיכאון
ואני לא יכולה לישון
במחשבה שאולי מחר הוא כבר לא יהיה בחיקי.
הכל מסובך עם תומר.
ואיתי.
;){kind=link}