איך מתלבשים להלוויה?
איך אומרים להתראות לאדם שלא פה יותר?
איך אומרים "אני פה על אף שאינני רוצה" לפי הבגדים או לפי ההתנהגות?
איך נפרדים לשלום מאדם שלא יכול לדעת שבאת לכבד אותו בדרכו האחרונה?
האם ללבוש חצאית שמנוגדת לעקרונות שלי בשביל לכבד או מכנס ארוך שיתלווה במבטים שופטים על אף שבחרתי את הרופף ביותר שיש לי בארון?
איך מגיבים ל"תנוחמי מן השמיים" או "ברוך דיין האמת"?
לא ברוך ולא אמת.
איך מתחמקים מהעיניים הבוחנות בדמעות או מהמגע המלטף שאמור לנחם אך רק משגע אותי יותר?
מה אומרים לאמא שלא תזכה לרקוד בחתונת בתה? "יהיה בסדר"? "טוב לו עכשיו"? או אולי אפילו "לפחות הוא כבר לא סובל"?
איך מתגברים על רגשות האשם על כך שלא ביקרתי יותר?
חשבתי שלא אעשה את הטעות הזו שוב.
שלא אצטרך לחיות במחשבה הזאת של "פספסתי אותו כל עוד הוא היה בחיים".
איך מסתכלים בעיניי אחותי שאיבדה את סבה האהוב ארבעה ימים לפני שהיא נכנסת תחת החופה? איך תוכל לרקוד בחתונה או לעמוד בחופתה מבלי שהדמעות יהרסו את האיפור
איך אוכל אני להשתכר ולשמוח בשמחתה, לרקוד לצידה על רחבת הריקודים בלי להרגיש את האשמה חונקת אותי מפני שאמי לא יכולה.
במקום שבע ברכות תזכה היא בשבעה אחרים
איך אגיד "נצלו את הזמן שיש לכם איתו/איתה בגלל שאף פעם לא תוכלו לדעת מתי ת/יעלם מחייכם" אם אני בעצמי לא ניצלתי את הזמן?
איך אתמודד עם המשפט של אמי רק לפני כמה ימים "עדיף שלא תבקרו אותו עכשיו. אני רוצה שתזכרו אותו מתפקד"?
אז... איך מתלבשים להלוויה?
לא ברוך ולא אמת.



