קשה לי, סבא.
לא אשקר ואגיד לך כי אדישה אנוכי אם כי כה קיוויתי לקהות חושים בנוגע למצבך אך נראה כי קהות החושים מתאפיינת בחיי היומיום שלי.
קשה לי, סבא
ואולי זה צבוע מצדי לתהות על קנקנו של המצב הרפואי שלך אך הראש אומר מאידך והלב אומר מגיסא
ואני נשארת לבד אבל ביחד, חושבת מה זה אומר בעצם שאתה בתהליכי גסיסה
זוכרת עיניים עצובות בפנים חמורות סבר, קול רועד בתנועת מראה לידך, טיפות מכוס הקידוש ניתזות על המפה הלבנה, מכתימות אותה בדם היין
אתה מברך ועינייך עצומות, נזכרות בזמנים יפים יותר וכעת, כעת.
נהיה אלו אנחנו שנבכה אל שולחן השבת
עזובים בעולם הגדול הזה, בלעדייך
לא תזכה לראות את אחותי צועדת לחופה וזה שובר לי את הלב
לא תזכה להחזיק את צאצאייה בידייך ורק לחשוב על זה כואב
וכלכך רציתי להיות החזקה שאוספת את השברים, מדביקה אותם יחד למשפחה
אך רק ראיתי אותך שוכב שם, נלחם על כל נשימה ונשימה למרות שאתה כבר וויתרת
מבקש לנתק את המכונות, לנגב את הדמעות ולחתום על טופס הוויתור
רק ראיתי אותך שוכב שם סבא, בלי לזוז, בלי לדבר, בלי להגיב והדמעות זרמו מעצמן
אני לא מסוגלת לאבד עוד בן אדם, סבא
התחברתי ואיבדתי וזה היה ככ כואב, זה שבר לי את הלב ועשה את הראש שלי חולה
ככ ניסיתי לנתק את עצמי מכל מה שאתה כי ידעתי, ידעתי
שיום יבוא, וזה יקרה, ולא ידעתי אם אצליח לקום מההריסות
והנה היום הזה הגיע ואני לא יודעת מה לעשות
קשה לי, סבא.
אתה האחרון שעוד נותר בשביל לחבר אותנו לארץ האבות
השורד האחרון.
קשה לי, סבא
כשיבוא היום ללוות אותך בדרכך האחרונה לא אוכל להגיד לעולם לנצל עם אהוביהם כל רגע כי אינם יודעים מתי הכל ייגמר,
בגלל שאני ידעתי מראש.



