עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת שמונה עשרה. שאפתי לשמונה עשרה, עכשיו נותרה רק השאיפה לקץ.
למה כתיבה? כי מילים מזמן הפסיקו להשפיע.
יצור מאוד חום. עיניים חומות, שיער חום.
אל תנסו לעזור לי אני יודעת לטעות לבד.

אומרים לי שהחיים חישלו אותי, אני חושבת שהם הרסו אותי לאט לאט עד שנאלצתי לקום ולתקן את עצמי.

ילדה? נערה? עדיין לא החלטתי.
תחליטו אתם.
נושאים
הכל נגמר

"בסופו של דבר הכל תמיד נגמר
אתמול נגמר היום והיום ייגמר מחר."
Before I'll die
•  למצוא עבודה ✔
•  להוציא ספר
•  לצפות בגשם מטאורים
•  להתאהב
•  ללמוד לצלם
•  לשחות בעירום ✔
•  לטוס לירח
•  לגור בצפון
•  ללכת את שביל ישראל
•  לאבד את הביתולין ✔
•  להיות מי שאני רוצה
?Who am I

לפעמים הייתי רוצה להיות בלתי נראית.
ולפעמים החלום הזה באמת מתגשם.
כשאתה הולך ברחובות בתל אביב, אתה בלתי נראה. כולם ממהרים לאיזשהו מקום לא נודע, ואתה עוצר ותוהה לאן כל אחד הולך. הביתה? לעבודה? או שאין להם לאן ללכת והם רק הולכים בלי כיוון ממש ומחכים שהאדמה תבלע אותם?

'מי אני', זו שאלה גדולה. הלוואי והייתי יכולה לענות עליה כש, בעצם, אני עוד שואלת את עצמי.
אני עוד נערה. עיניים חומות, שער חום. לא גבוהה מידי, לא נמוכה מידי. לא רזה מידי, לא שמנה מידי. לא יפה וגם לא מכוערת. לא מיוחדת. לא חכמה במיוחד. ממוצעת.
חיה בבית ממוצע, עם הורים ממוצעים בשכונה ממוצעת ביישוב ממוצע עם חיים ממוצעים.
לא מתעניינת בהרבה דברים, לא בחורה להכיר להורים.
לא יודעת עוד מה היא רוצה מהחיים שלה.
לפעמים שקטה, לפעמים רעשנית.
לפעמים אומרת מה שהיא חושבת, לפעמים מעדיפה לשתוק.
מדברת הרבה ואומרת מעט.
לפעמים מהורהרת מידי. לפעמים ריקנית.
כשמקשיבים אפשר לשמוע ולהבין.
רק עוד נערה שכותבת על ההרס העצמי שלה.

"מי נמצא מאחוריי הקלעים?
מי מכוון את המצלמה, צועק אקשן ונעמד בצד כשמבט מהורהר על פניו?
מי דואג שהכל ילך כמו שצריך, המשחק יהיה חלק, בטבעיות, בנינוחות?
ולמי הוא משקר?
מי עומד מאחורי מסך הקולנוע, אני יכולה להגיד.
אבל מי עומד מאחורי הקלעים שלך?
אלוהים? הוא ממשי? הוא אמיתי?
מי מגולל את הסרט, דואג שהוא ימשיך להיות מוקרן?
ולמה על מסכי ענק? מתי בני אדם יסתפקו במועט, לעזאזל?
מי החליט שהסרט שלך יהיה ארוך, או קצר, או השד יודע מה
מי מושך בחוטים?
ולמה זה לא אתה?" -נקודה למחשבה.

"בסופו של דבר הכל תמיד נגמר
אתמול נגמר היום והיום ייגמר מחר." -TR
חומות
"ובלילה ישנתי, שינה נטולת חלומות
בזמן שהם שברו לי את כל החומות
את אותן החומות שבניתי בכוחות עצמי
וכשהתעוררתי גיליתי שאני מתבוססת בדמי."
my e-mail
למי שצריך, להערות, הארות, עצות או סתם שעמום,
lonley14@walla.com
וכן, אני יודעת שלא כותבים ככה lonely, זה היה ממש מאוחר בלילה וכבר אי אפשר לשנות.
אשתדל לענות בהקדם
כמה טוב להיות פרח קיר
"אני מניח שאנחנו מי שאנחנו בגלל המון סיבות. ואולי לעולם לא נדע חלק גדול מהן. אנחנו עדיין יכולים לבחור לאן אנחנו ממשיכים משם. אנחנו עדיין יכולים לעשות כל מיני דברים. ואנחנו יכולים לנסות להרגיש טוב עם זה.
אני חושב שאם אי פעם יהיו לי ילדים ומישהו ירגיז אותם, אני לא אגיד להם שאנשים בסין גוועים ברעב או משהו בסגנון הזה, כי זה לא ישנה את העובדה שהם כועסים. ואפילו אם מישהו אחר סובל יותר, זה לא ממש משנה את העובדה שאתה מתמודד עם העניינים שלך. לטוב ולרע..

אולי זה טוב לפעמים לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כמו שסם אמרה. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם."
- סטיבן צ'בוסקי, 'כמה טוב להיות פרח קיר'.
תשליך
ילדה יושבת על קצה הצוק, מביטה על הגלים שמתנפצים מתחתיה.
היא מחזיקה סידור קטן, כלכך קטן שאפשר לחשוב שאלוהים לא רואה את המילים בתוכו.
'תשליך', היא ממלמלת לעצמה בגיחוך.
'תשליך את כל הכעסים אל המים'.
הדפים נמחצים תחת אגרופה הקפוץ.
'בן אדם, מה לך נרדם.'
היא פוקחת את עיניה לרווחה. מוחה את הדמעות שנקוו בצידי עיניה.
'קום קרא בתחנונים.'
היא נעמדת בחדות, מתנדנדת קלות במקומה.
העיניים אדומות. היא ממלמלת מילים בשקט. מפחדת להעיר את אלה שלא יקומו לעולם. המילים נמחצות תחת ידיה, אך לא משמיעות קול. הן שותקות. בדיוק כמו שהוא שתק כל החיים שלו.
היא נאלמת דום. מחייכת חיוך קטן. "תשליך", היא קוראת. והיא משליכה.

ירח מלא

23/01/2018 23:58
tears
"ספרי לי משהו מעניין", ביקש ממנה חבר.
אותה העת היו שיכורים וצעירים, פעורים ומאוהבים עד לב שמיים ברעיון השכחה.
בחיוך תמים סימנה לו באצבעה להתקרב. "רוצה לשמוע את הסיפור על הזאב?", שאלה כממתיקת סוד והוא הנהן במרץ. 
"היה היה פעם זאב.." החלה לספר בעוד החבר מחבק כרית קרוב ללבו, כאילו תוכל להגן עליו מההולך לבוא.
"הזאב היה רעב. הוא חיפש את הבר הקרוב והתיישב אל הדלפק, קרוב קרוב, שחלילה לא יברח ממנו".
 היא הרימה את הבקבוק ולגמה לגימה ארוכה, כאוזרת אומץ.
"הזאב הסתכל סביבו והרגיש איך המוזיקה חודרת את אוזניו הרגישות ממילא וסותמת את כל החורים. והנה, נכנסה זאבה יפת טוהר." החבר הרים גם הוא את הבקבוק ולגם בתנועת מראה.
"טפריה היו מטופחים ושיניה נוצצות, אפה מתנשא אל-על ועיניה עצובות". עיניה התכסו ערפל לרגע, אך היא מיהרה לנער את ראשה ולחייך חיוך גדול אף יותר.
"הזאב היה רעב אז הוא החל להתקרב אל כיסאה של הזאבה. הוא התחיל איתה במשפט פתיחה גרוע שגרם לה לחשוף את שיניה, לשם שינוי בחיוך. במשך כל הערב ישבו ודיברו, ובלי לשים לב לשעה או לכמות השוטים שהזרים הזאב תחת אפה התרוממה לפתע הזאבה ונתקפה סחרחורת." החבר הניח את ראשו על ירכיה והביט בה מלמטה. היא חייכה חיוך עצוב ושיחקה בשערו בעודה ממשיכה בסיפור.
"הזאב טוב הלב הציע את זרועותיו כמשענת לסחרחורותיה ודמעותיה שלא איחרו לבוא. הוא הוביל אותה לשירותים והתעקש להיכנס איתה כדי שיוכל לוודא שלא תיפול.."
"אני לא בטוח שאני רוצה לשמוע את המשך הסיפור," התגונן החבר וניסה להתרומם.
היא הידקה את אחיזתה בשערו והכריחה אותו להישאר במקומו עד שגופו התרפה ועיניו ננעצו חזרה בפניה. "הזאבה לא הצליחה להתנגד כשהוא דחק את גופה לאחד מתאי השירותים." המשיכה לספר במבט חלול. 
"יללותיה נטמעו בחזהו השעיר ותמימותה נלקחה בכוח. טפריה המטופחים נהרסו ונשברו מניסיונותיה הכושלים לנעצם בגופו. טפריו היו מתורגלים בכך הרבה יותר ממנה." היא קפאה לרגע והזיזה את ראשו של החבר כדי שתוכל לקום.
"זה לא נשמע כמו סיפור מעניין." שרברב החבר את שפתיו בחוסר סיפוק ואיחר לקלוט את הכאב בפניה.
"את בסדר?", שאל. היא שתקה למשך דקות אחדות, ממשיכה להצמיד את פיית הבקבוק אל פיה.
"לא", הודתה בחיוך. "אני חושבת שלעולם לא אהיה בסדר".
מראה בגדיה הזרוקים על הרצפה, גופה החשוף לעיניו של החבר והאודם המרוח על שפתיה כאילו לעג לה.
היא פתחה את דלת הוויטרינה והתכוננה לצאת אל החצר האחורית.
"לאן את הולכת?", שאל החבר.
"יש ירח מלא הלילה," חייכה והחיוך לא הגיע אל עיניה. "הזאבים יוצאים לצוד".
בעודה לבושה אך ורק בשני פריטי לבוש זעומים ובקבוק בידה, יצאה אל החצר והביטה בשמיים.
הירח זרח כאילו לועג לה. הזאב הראשון שלה אמנם יושב כרגע בבר אחר, צד אחר הטרף הבא, אך הזאב הנוכחי, שאת מספרו כבר אינו יודעת, עמד בתוך הבית והביט בה ברחמים. 

edya
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: