מחר אתה הבטחת שתחזור.
אתה זוכר את ההבטחה הזו אי שם במרומי השמיים? או על אדמה זרה בין הנשים, בחורה ללילה הזה ומחר תשמח לשתיים.
אתה אמרת כי הולך אתה לשנה שנתיים,
גג שלוש.
ובנתיים פה בארץ אני אוחזת בשיניים
את הבגדים שלך, את המזכרות הישנות שלך, את ריח האוכל על הכיריים.
מחר אתה הבטחת שתחזור, אח גדול.
ואני האמנתי שהפעם, אולי הפעם אתה יכול
להישאר במקום אחד.
עם חיוך על השפתיים וידיים רועדות עמדתי על סף הדלת וחיכיתי לרגע, שבו תחזיר לי את הכל.
תחזיר את המציאות שצבעת במכחול,
את המשענת שהיית, שלא אוכל ליפול.
גרמת לי לאכול את השקרים שלך בצורה עיוורת, לא השארת לא מלח ולא מסר על החול.
מחר אתה הבטחת שתחזור, אתה זוכר?
בתמימות ילדותית האמנתי שהפעם תישאר
לא רציתי לחשוב שאח שלי ישקר.
השארת געגוע, כמה תרופות ותמונות על המקרר.
לאן אתה ממהר?
רוצה לטרוף את העולם אבל העולם שלך נמצא איתי בין השורות, אתה החלטת לשחרר.
אותנו. ואותי.
מחר הבטחת שתחזור. אתה היית למשענת
היית יד מנחמת וחיוך עקום שמיישר את ההדורים במשפחה המתפרקת
שולח תמונות נופים אך לא של ילדותך, גורם לי, כל פעם מחדש, להרגיש מטומטמת.
בת ארבע עשרה הייתי כשהלכת בלי לחשוב, לקחת את אדישותי המאופקת.
ולפעמים, נשכבתי בחדר שלך ובכיתי בשקט.
ובפעם הבאה שתבוא לבקר,
אקווה שהפעם, אולי הפעם. תחליט להישאר.
;){kind=link}