אולי אקבל סופסוף תשובות, אולי אצא עם עוד יותר שאלות, אולי אדע באותו הרגע מה לא בסדר ואולי אשאר אם ימצאו דבר מחשיד
רק מחר, בערך בשתיים בצהריים, אדע סופסוף מה קורה בגופי.
לאחר אשפוז של שבועיים באפריל האחרון אולי אקבל את התשובה
לא יודעת מה אני מעדיפה
שימצאו איזה כיב או גוש או אפילו סתם שריטה,
או שלא ימצאו דבר.
על כל השאלות האלו אקבל תשובה מחר.
תראו מה זה, גם כשאני לא מנסה יוצאים לי חרוזים..
אבל מחר. אני חוששת, אם אגיד את האמת
חוששת לקבל תשובה תקינה, אפילו לבנתיים, עד שיחזרו התוצאות מהביופסיה שיקחו, אך גם חוששת לקבל תשובה לא-תקינה, ומשם ההידרדרות תהיה מהירה..
לא יודעת מה לחשוב. אין לי אינטואיציות טובות בדר"כ אך האמת שהפעם לא הרגשתי דבר
אם זה טוב או אם זה רע, מה בכלל מתחולל עמוק שם בבטן?
אם אקבל תשובה תקינה, ארגיש לבטח כי כל המאמצים עד כה היו לשווא. אולי כלל לא סבלתי והכאב היה בראשי עד עכשיו?
אולי תפסתי מיטה של ילד שבאמת היה צריך אותה באותו הזמן?
או שעדיף שיגלו משהו שהעין לא יכולה לראות.
כי אז אולי יהיו לי כמה תשובות לשאלות, אולי הרופאים יבקשו סופסוף סליחה.
כי כשאני שכבתי שמה, מיואשת ולא מתפקדת, הם זרקו השערות על הפרעות אכילה, כאבים פסיכולוגיים.
דרך מעודנת להגיד שאני עושה את עצמי חולה.
אך עזבו את זה עכשיו.
כי מחר, מחר סופסוף אדע.
ואוכל לחזור לחיות את החיים שלי באנחת רווחה.
;){kind=link}