אני פתטית. ואני יודעת את זה.
אני יודעת שאני נמנעת מעימותים, יודעת שאני מאבדת את הסבלנות לעתים קרובות מדי.
אני מרגישה שאני מתפרקת. כי הכל הולך כמו שצריך אבל שום דבר לא מתקדם לכיוון הנכון.
אני מרגישה את הצורך לפרוק. אבל מרגישה כאילו אין אף אחד שאוכל לדבר איתו עכשיו.
כי אצלה הכל בסדר, ואני לא רוצה להכניס אותה שוב למחשבות מהסוג הזה.
אצל הזאת המשפחה מתפרקת, וזה יותר מדי עבורה.
להיא לא אלך, כי היא שקועה עד מעל לראש בבעיות שלה עכשיו, והיא עוברת מלא.
האחרת באמצע משבר גיל ההתבגרות.
עם הזאת שגרה קרוב לא אוכל לדבר כי ככ הרבה זמן לא דיברנו ולא פייר מצידי לדבר איתה רק כאשר אני צריכה משהו.
וההוא לא מסוגל להבין.
לאחות אני לא יכולה לפנות כי היא רחוקה, ולשנייה יש גירושים על הראש. השלישית לא תוכל לעזור.
להורים אני לא אפנה, כי הם פשוט ידאגו יותר מדי. יחפרו יותר מדי. ישאלו יותר מדי.
אז נשארתם אתם.
הקוראים האנונימיים והבלתי נראים שנמצאים שם לקרוא אבל לעולם לא יוכלו להבין אותי כמו מישהו שמכיר אותי מקרוב.
מרגישה את הצורך בפורקן זורם לי בדם, מעקצץ לי בזרוע, בוורידים.
אבל לא. חתכתי כבר פעמיים החודש אחרי שנשבעתי לעצמי שלא, וזה לא עוזר.
זה לא עובר.
גיליתי שאני חרא של בן אדם.
כולם אומרים את זה בזמן האחרון ואני מתחילה להבין שזה נכון.
אני פוגעת באנשים. אני מתרברבת על ההצלחות האישיות שלי, בין אם זה בלימודים או ביחסים שלי עם בני המין השני.
זו לא הצלחה. זה כישלון.
אני כלבה. ואמרו לי את זה כמה פעמים החודש. אני לוקחת מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, את מי שאני רוצה, בלי לחשוב על ההשלכות ובמי זה פוגע בדרך.
אני מפלרטטת עם קראשים של חברות, אני עושה יותר מזה.
אני פוגעת לאנשים בנקודות הרגישות שלהם ומנצלת את זה לטובתי.
אני מאשימה את המצב. ואת הדיכאון.
אבל זה לא. לא המצב ולא הרגשות ולא הייאוש ולא הדיכאון, זאת אני.
מרגישה כאילו השתניתי בלי היכר אבל נותרתי אותו הדבר.
נהייתי אדם שונה אבל דומה מאז הכרתי את בני המין השני.
מנצלת אותם כדי לשכוח, ואז זורקת כאילו היו פיסת זבל, ולא בן אנוש עם רגשות ומחשבות.
אז כן. אני מרגישה שהכל מתפרק.
מרגישה את הרצון לרזות מחלחל שוב לראשי ואת הדמעות מדגדגות לי בקצה העיניים.
אז אני רוצה לבכות, אבל מרגישה שזה פתטי. רוצה לחתוך, אבל יודעת שזה אסור. רוצה להקיא. ולא רק מעצמי.
אני פתטית. ואני יודעת את זה.
אבל אין לי כוח לנסות לסדר שוב את הכל.



