זה קצת מפחיד לחשוב שבשנייה אחת, חומר כתוב של יותר משנתיים - נמחק.
זה קצת מכעיס לחשוב שנתתי אמון באנשים שאני לא מכירה, ותראו מה זה עשה לי.
האמנתי שאני בטוחה פה. לכתוב את המחשבות שלי, את הסודות שלי, את כל האמת. בלי לצנזר. בלי מסיכות.
וזה קצת כמו בומרנג. זה פגע בי אחר כך. ואני לא יכולה שלא לחשוב - למה?
אז בואו אני אספר לכם מה קרה מהרגע שאחת מפה שלחה לאחותי את הקישור לבלוג שלי.
היא שיתפה את האחות הגדולה יותר שלי, שלחה לה גם את הקישור. היא בכתה כל הלילה. במשך ימים התנהגנו אחת אל השנייה בתור אוויר. לא הייתי מסוגלת לישון איתה באותו חדר. היא לא העזה להסתכל לי בעיניים.
הן אמרו שהן לא מכירות אותי יותר. שאני צריכה עזרה. שאני לא בסדר.
החיים שלי, כמו שהכרתי אותם, נהרסו.
עכשיו נותר לי רק לחכות, לחכות לגזר הדין. מתי היא תספר להורים. והמתח הורג אותי. אני לא רוצה להיות האחת שתהרוס את המשפחה.
באותו לילה הייתי כ"כ קרובה לסיים עם זה כבר. לסיים הכל. אבל אחרי שראיתי מה זה עושה להן, לא העזתי.
ועכשיו אני יודעת. אם זה יקרה, אם אני אלך - זה יהרוס את המשפחה.
וזה הורס אותי לחשוב על זה. להרוס אותה עוד יותר. אני לא רוצה להיות האחראית לכך.
את הימים האחרונים אני מבלה כמה שיותר בחוץ. לצאת. ליהנות. זה קצת קשה, אבל אני עושה את זה.
אני מתייחסת לימים האלה כאל הימים האחרונים שלי חופשיה. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כשההורים יגלו.
מן הסתם הם יאשפזו אותי. אבל אני לא יודעת. אני לא יודעת כמה הן יספרו להם. שאני חותכת? שאני מקיאה? שאני רוצה למות?
הימים האלה עוברים מהר, אני לא חושבת על כלום. אני כבר לא חושבת, לא משנה כמה אני מנסה.
הם יאשפזו אותי? אני לא יודעת. זה יהרוס לי את העתיד? אני לא יודעת. ואי הידיעה הזאת הורסת אותי.
אז כן, אני לא מאמינה עכשיו לאנשים. האמון שלי נהרס. גם את זה ישלחו להן בקישור?
אני לא מתחרטת על הרבה דברים בחיים שלי. אבל אם הייתי יכולה, הייתי מוחקת כמה מהפוסטים הקודמים שלי.
הם היו קשים מידי. אכזריים מידי. לחשוב שהאחות הקטנה שלהן היא לא בדיוק מה שהן חשבו.
שהיא לא מחייכת כל הזמן. שהיא לא רוקדת משמחה. שהיא בוכה בלילה. חותכת את עצמה. היא מקיאה. מרעיבה את עצמה.
אז לא, אני משתדלת לא לחשוב מה היה קורה אם. כי כמו שאני אומרת הרבה בזמן האחרון -
אם כל החיים תחשבו על 'מה היה קורה אם', תאבדו את השפיות.
אבל איך אפשר לאבד משהו שמעולם לא היה לך?
חלקכם אולי מכירים אותי בתור tears.
;){kind=link}