עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

בת עשרים (אמלה!). שאפתי לשמונה עשרה, עכשיו נותרה רק השאיפה לקץ.
למה כתיבה? כי מילים מזמן הפסיקו להשפיע.
יצור מאוד חום. עיניים חומות, שיער חום.
אל תנסו לעזור לי אני יודעת לטעות לבד.

אומרים לי שהחיים חישלו אותי, אני חושבת שהם הרסו אותי לאט לאט עד שנאלצתי לקום ולתקן את עצמי.

ילדה? נערה? עדיין לא החלטתי.
תחליטו אתם.
חברים
snow white
נושאים
הכל נגמר

"בסופו של דבר הכל תמיד נגמר
אתמול נגמר היום והיום ייגמר מחר."
Before I'll die
•  למצוא עבודה ✔
•  להוציא ספר
•  לצפות בגשם מטאורים
•  להתאהב ✔
•  ללמוד לצלם
•  לשחות בעירום ✔
•  לטוס לירח
•  לגור בצפון
•  ללכת את שביל ישראל
•  לאבד את הביתולין ✔
•  להיות מי שאני רוצה
?Who am I

לפעמים הייתי רוצה להיות בלתי נראית.
ולפעמים החלום הזה באמת מתגשם.
כשאתה הולך ברחובות בתל אביב, אתה בלתי נראה. כולם ממהרים לאיזשהו מקום לא נודע, ואתה עוצר ותוהה לאן כל אחד הולך. הביתה? לעבודה? או שאין להם לאן ללכת והם רק הולכים בלי כיוון ממש ומחכים שהאדמה תבלע אותם?

'מי אני', זו שאלה גדולה. הלוואי והייתי יכולה לענות עליה כש, בעצם, אני עוד שואלת את עצמי.
אני עוד נערה. עיניים חומות, שער חום. לא גבוהה מידי, לא נמוכה מידי. לא רזה מידי, לא שמנה מידי. לא יפה וגם לא מכוערת. לא מיוחדת. לא חכמה במיוחד. ממוצעת.
חיה בבית ממוצע, עם הורים ממוצעים בשכונה ממוצעת ביישוב ממוצע עם חיים ממוצעים.
לא מתעניינת בהרבה דברים, לא בחורה להכיר להורים.
לא יודעת עוד מה היא רוצה מהחיים שלה.
לפעמים שקטה, לפעמים רעשנית.
לפעמים אומרת מה שהיא חושבת, לפעמים מעדיפה לשתוק.
מדברת הרבה ואומרת מעט.
לפעמים מהורהרת מידי. לפעמים ריקנית.
כשמקשיבים אפשר לשמוע ולהבין.
רק עוד נערה שכותבת על ההרס העצמי שלה.

"מי נמצא מאחוריי הקלעים?
מי מכוון את המצלמה, צועק אקשן ונעמד בצד כשמבט מהורהר על פניו?
מי דואג שהכל ילך כמו שצריך, המשחק יהיה חלק, בטבעיות, בנינוחות?
ולמי הוא משקר?
מי עומד מאחורי מסך הקולנוע, אני יכולה להגיד.
אבל מי עומד מאחורי הקלעים שלך?
אלוהים? הוא ממשי? הוא אמיתי?
מי מגולל את הסרט, דואג שהוא ימשיך להיות מוקרן?
ולמה על מסכי ענק? מתי בני אדם יסתפקו במועט, לעזאזל?
מי החליט שהסרט שלך יהיה ארוך, או קצר, או השד יודע מה
מי מושך בחוטים?
ולמה זה לא אתה?" -נקודה למחשבה.

"בסופו של דבר הכל תמיד נגמר
אתמול נגמר היום והיום ייגמר מחר." -TR
חומות
"ובלילה ישנתי, שינה נטולת חלומות
בזמן שהם שברו לי את כל החומות
את אותן החומות שבניתי בכוחות עצמי
וכשהתעוררתי גיליתי שאני מתבוססת בדמי."
my e-mail
למי שצריך, להערות, הארות, עצות או סתם שעמום,
lonley14@walla.com
וכן, אני יודעת שלא כותבים ככה lonely, זה היה ממש מאוחר בלילה וכבר אי אפשר לשנות.
אשתדל לענות בהקדם
כמה טוב להיות פרח קיר
"אני מניח שאנחנו מי שאנחנו בגלל המון סיבות. ואולי לעולם לא נדע חלק גדול מהן. אנחנו עדיין יכולים לבחור לאן אנחנו ממשיכים משם. אנחנו עדיין יכולים לעשות כל מיני דברים. ואנחנו יכולים לנסות להרגיש טוב עם זה.
אני חושב שאם אי פעם יהיו לי ילדים ומישהו ירגיז אותם, אני לא אגיד להם שאנשים בסין גוועים ברעב או משהו בסגנון הזה, כי זה לא ישנה את העובדה שהם כועסים. ואפילו אם מישהו אחר סובל יותר, זה לא ממש משנה את העובדה שאתה מתמודד עם העניינים שלך. לטוב ולרע..

אולי זה טוב לפעמים לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כמו שסם אמרה. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם."
- סטיבן צ'בוסקי, 'כמה טוב להיות פרח קיר'.
תשליך
ילדה יושבת על קצה הצוק, מביטה על הגלים שמתנפצים מתחתיה.
היא מחזיקה סידור קטן, כלכך קטן שאפשר לחשוב שאלוהים לא רואה את המילים בתוכו.
'תשליך', היא ממלמלת לעצמה בגיחוך.
'תשליך את כל הכעסים אל המים'.
הדפים נמחצים תחת אגרופה הקפוץ.
'בן אדם, מה לך נרדם.'
היא פוקחת את עיניה לרווחה. מוחה את הדמעות שנקוו בצידי עיניה.
'קום קרא בתחנונים.'
היא נעמדת בחדות, מתנדנדת קלות במקומה.
העיניים אדומות. היא ממלמלת מילים בשקט. מפחדת להעיר את אלה שלא יקומו לעולם. המילים נמחצות תחת ידיה, אך לא משמיעות קול. הן שותקות. בדיוק כמו שהוא שתק כל החיים שלו.
היא נאלמת דום. מחייכת חיוך קטן. "תשליך", היא קוראת. והיא משליכה.
אבל
14/01/2020 22:51
tears
איך זה מרגיש להתאבל על אדם שעדיין חי?
אהובי. אהבתי הראשונה. 
עבר חודש מאז שטסת לך לארץ אחרת והנה אני כאן
שומעת את השירים שהקדשנו אחד לשנייה
ברגעים של אהבה, כאב, ייאוש ואכזבה
שוב. ושוב. ושוב. 
לא אשקר ואגיד כי קל לי. 
לא אשקר ואגיד כי שכחתי
לו רק יכולתי להגיד לך רק עוד פעם אחת כמה אני אוהבת אותך 
כמה אהבתי, ועדיין. 
ניסיתי להמשיך הלאה, ניסיתי לשכוח אותך 
יצאתי והשתכרתי, לא בצורה ששנאת, החזקתי את עצמי עם הראש מעל המים, אני נשבעת. 
הרחקתי כל זר מעל פניי, כל אחד שביקש להתקרב ולהכנס לי ללב או לתחתונים כי תמיד היית שם. 
אתה תמיד שם. אני רואה אותך בכל מקום
ברכבת, כשאדם זר מחייך בצורה בה היית מחייך, 
ברחוב, כשמישהו מקרב אליו את אהובתו לנשיקה רכושנית 
היית הכל בשבילי. אתה עדיין 
אתה החבר הכי טוב שלי. איש הסוד שלי. 
האחד שאם היה קורה לי משהו, אפילו הדבר הכי קטן, הייתי רצה לספר לו. 
ועכשיו? נותרת זיכרון 
מנסה להיזכר בך לא בתור משהו שהיה לי ואיבדתי אלא בתור משהו טוב שהתרחש בחיי
אבל לא הייתי מוכנה לזה. לא הייתי מוכנה לכך שזה ייגמר 
מן הרגע הראשון ידענו שיגיע יום בו נצטרך להגיד שלום אך הכחשנו שנינו. זרקנו את היומנים הצידה ובילינו יחד כל רגע פנוי שהיה לנו
אך הרגע הגיע, בין שרצינו בכך ובין שלא. 
עזבת עם מועקה בלב ואני עם אבל שתופח ותופח בתוכי עד שלא נותר בי דבר, שום זיכרון מהכמעט שנה החולפת שלא קשור בך. 
אתה הכל בשבילי. הייתי משתחררת על נפשי, נכנסת להיריון, מתחתנת איתך לו רק יכולתי להשאיר אותך כאן איתי 
אך זה לא קשור רק אליי. לא תלוי רק בי 
הלוואי וטוב לך שם, בדרום אמריקה. 
הלוואי ותמצא לך מישהו או מישהי או משהו שימלאו לך את החלל
יש בתוכי חלק אנוכי קטן שמאחל גם שתמיד ארדוף אותך במחשבותייך. שלא תהיה זו רק אני שלא מצליחה להמשיך הלאה
הזמינו אותי לצאת ובהתחלה נעניתי עד שהבנתי שאף אחד, לעולם, לא יוכל להחליף את מקומך. להשלים את החסר.
"אם ככה זה מרגיש לאבד אותך אני לא רוצה לאהוב שוב לעולם", הטחתי בך ברגע של כעס. של ייאוש  
רק אלוהים יודע איך הגבת לאותו משפט ארור אך ענית "גם אני".
אהובי. אני מתאבלת על אדם ועודנו חי. 
מתאבלת עלייך. 
מי ייתן ויהיה לי כוח להמשיך הלאה בחיי. 
מי ייתן ולעולם לא אצליח להמשיך אחרייך. 

0 תגובות
אהבתי הראשונה
13/12/2019 02:46
tears
ובלילות, כשאני לבד, חושבת רק עלייך
ובימים כשאין אף אחד נזכרת בדמותך
מה היית בשבילי מה אעשה פה בלעדייך
נותרתי שפויה אך ורק בשבילך.

רחוק אתה כעת מכל מה שדמיינו
פקל קפה ברוח קרירה מול ים סוער
כל מה שהיית עבורי היה ואיננו
אמרת גם כשתחזור אתה לא חוזר.

לך תכבוש את העולם ברגלייך, אהובי
אל תשכח מאין באת ולאן אתה הולך
כשתרים כוס של בירה תשתה גם לכבודי
קצה העולם יחכה גם בשבילי כשאלך.

זיכרונות על איך היינו חולפות מול עיניי
תמיד רצית לקחת את כאבי בידייך
את האהבה המטורפת אשאיר מאחוריי
אך לא ארצה ולא אוכל לאהוב עוד אחרייך.

שא עינייך אל השמיים ותיזכר בדמותי
כאשר תאמר סליחה בשקט לא אשמע
אולי תצליח לשקר ששכחת אותי
אך לעולם לא אשכחך, אהבתי הראשונה. 
0 תגובות
בלעדייך
17/11/2019 07:38
tears
איך החיים ממשיכים בלעדייך
בעוד שבורי לב מסתובבים ברחובות
מעתה ואילך רק זיכרון
תמונות באלבום, שברי לבבות

איך ממשיכים החיים אחרייך
חיוך מתוק ועיניים בורקות
צחוק שליו, אך לא עוד
פורס בפניי הזרועות

עוד חיבוק אחרון ודי
עוד בכי שקט ודמעות
והריני בדרך לקצה המדינה
בלעדייך. איך התהפכו היוצרות?
0 תגובות
רילפס
27/10/2019 19:15
tears
אף לא אחד רואה שרזיתי.
אף אחד לא אומר לי תפסיקי
ואין המחבק, ואין הדוחק,
אף לא אחד רואה מה קרה לי.

אף לא אחד אומר לי חדל.
אף אחד לא מסוגל
ואין השואל, ואין הגואל,
אף לא אחד רואה שחזרתי. 

אף לא אחד רואה את השפל.
אף אחד לא יוריד את החבל
ואין הדואג, ואין השואג,
אף לא אחד יודע שנפלתי. 

1 תגובות
שדים
08/09/2019 23:42
tears
השריטות בציפורניים עוד יהפכו לסכינים
הרעש באוזניים עוד יהפוך לכדורים
הרעד בידיים עוד יגרום לשברונך
רק תגידי לי מתי, אני אהיה שם בשבילך.
החבר נכה רגשית עוד יהיה לך לאויב
הדיכאון שמחלחל רק ילך ויתקרב
והלב, הלב. עוד יבגוד בך ויפציר
שאת הגלגל לא תוכלי להחזיר.

השתיקה הממושכת עוד תהפוך לצעקה
החברות שלא מבינות יהיו למועקה
חריקת השיניים תכה בך ותשבור
את הגלגל אני לא אוכל להחזיר לאחור.
הריבים של ההורים יפרקו את המשפחה
הבכי השקט מתחת לשמיכה
עוד ילחש לך שיש לו דרך להתערב
בדיכאון שהתיישב בך ולא עוזב. 


ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב. 
מי חשב שהתקופה הזאת תחזור. 
0 תגובות
אף אחד מלבד עצמי.
17/03/2019 20:31
tears
"אני לא צריכה אף אחד מלבד עצמי.." מלמלתי בשקט, יותר לעצמי מאשר לו. הוא הביט בי במבט הזה שהמיס את הקרביים שלי אבל לא עשה לי דבר בלב.
שלוש שנים. כמעט שלוש שנים שאנחנו מכירים, עולים ויורדים בקצב שאני מכתיבה לנו, משגעים אחד את השנייה ב"כן" ואז "לא" ו"אולי תישארי איתי הלילה"
ואני לא רציתי עוד לילה בין החיים.
הייתי בת שש עשרה כשהכרנו, תמהונית ומבולבלת ושואלת מי אני ומה אני.
המון מים עברו בנהר מאז, המון מילים כואבות שהופנו אליו אך בעצם לעצמי, דמעות ובכי וריבים וחידוש קשרים ו"יש לי בית ריק, אולי תבוא?" אחרי חודשים שלא דיברנו.
המון מבטים תוהים לכיוון הטלפון שצלצל והציג את המספר שלו על המסך אחרי תקופת נתק. מעולם לא שכחתי את המספר.
והנה אנחנו עכשיו
מגששים בערפל בין "מה קורה פה" ל"מה אנחנו", אני עדיין עצובה והוא עדיין מעצבן,
אני עדיין ילדה והוא עדיין נע ונד בין הצריך לאוהב.
כמו עש שנמשך לאש תמיד נמצא אחד את השנייה זה בידיה של זאת, ראשו מלא בלבבות וראשי הוריקן נקי ממחשבות.
"אני חושב שאת כן צריכה מישהו מלבדך," לחש לי חזרה, מבעיר את נשמתי.
"את פשוט לא מוכנה להודות בזה שגם את בן אדם ושגם לך יש רגשות. שגם את צריכה חיבוק. לא משנה מה קורה בנינו תדעי שבאמת אכפת לי ממך, לא רק באופן מיני", הוא שפשף את צווארו בליקוי עצמי ועצם את עיניו. ואני? אני רק חשבתי על שפתיו אך הוא הרחיק עצמו ממני בחיוך ואמר "לא עכשיו, אנחנו מדברים".
"זה לא פייר," סיננתי מבין שיניי. הוא הביט בי בעניין. "זה לא פייר שלא משנה כמה זמן עובר אני עדיין נמשכת אלייך כמו בהתחלה", פלטתי בלחישה.
הדיבורים נגמרו כשמשכתי את חולצתו מעל לראשו ובמקום לדבר השתמשתי בפי למשהו אחר, משהו שכנראה יתחרט עליו מחר.
אך הוא עצם את עיניו לאחר שהכל נגמר, מופתע. "איפה למדת לעשות את זה?", שאל בחשש. אני רק חייכתי חיוך של נחש ועניתי, "אתה באמת חושב שחיכיתי לך כל הזמן הזה?"
המבט שעל פניו אמר כל מה שחששתי ממנו מאז ומתמיד; "אני מעולם לא רציתי לתת לך ללכת".
אבל ככה זה אנחנו.
הוא מנסה להבין את מה שאני לא רוצה להסביר. מעולם לא הסתדרנו בציבור, מול אנשים, אלא רק בנינו לבין עצמנו, גוף אל גוף ופנים אל פנים.
שלוש שנים. כמעט שלוש שנים שאנחנו מכירים, עולים ויורדים בקצב שאני מכתיבה לנו ותראו אותנו עכשיו.
זו אני החיילת והוא האזרח, אני מנסה להתאקלם והוא להבין מה הוא רוצה לעשות עכשיו.
"אני לא צריכה אף אחד מלבד עצמי.." מלמלתי בשקט, יותר לעצמי מאשר לו.
והוא חייך חיוך עצוב, כזה שיודע שזה נגמר אבל לא יודע איך להודות בכך בקול. 
3 תגובות
שבוע בגולן
12/03/2019 17:30
tears
אני מבוגר מכדי לנסוע לשבוע לגולן.
פעם הייתי אורז תיק ונוסע, נותן לטרמפים ולווייב להנחות את דרכי בטיולים.
תמיד ארזתי קצת בגדים, קצת אוכל, הרבה וויסקי, מחברת וגעגוע.
את האנשים הכי מעניינים, החברים הכי טובים מכירים בטיולים שסיפורם מתחיל ב"לא יודע אחי, הייתי חייב קצת שקט אז ארזתי תיק ויצאתי לדרך.."
בין אם ישנתי אצל אנשים טובים באמצע הדרך, עירום, שיכור ובודד על חוף הכנרת או מסטול בתחנת אוטובוס איפשהו בין קצרין לשום-מקום תמיד נגמרו סיפוריי ב"אבל וואלה, חוויה".
הייתי שוכח.
הייתי שותה כדי לברוח ובורח כדי לנשום.
בין אם נתקלתי בחברים ערסים בני ארבעים שעוד נפגשים כמו פעם לעל האש בצפון, סטלנים בחושות בקיבוץ האון שהציעו לי שאכטה ממשהו טוב, תה מגורען מסיני או במבה נוגט או אפילו דוסים עם אהבה בלב לעם ישראל באמצע שביל הגולן - תמיד מצאתי נושאים לשיחה שנדו בין פוליטיקה, אלוהים, אכזבות וריגושים.
והצלחתי לנשום.
הייתי מוצא איזה מזרן קרוע בקצה אחד, אוהל הרוס בקצה אחר, פשמינה יפהפייה שמישהו לצערו שכח וכמה חבלים והייתי מסודר.
הייתי מאושר.
מעביר ימים ולילות, נע ונד בין השמיים לארץ, בין הוויסקי לשכחה ובין טשטוש להרגשה,
רוקד עד אור הבוקר ונלחם בזבובים כשניסיתי לישון. אבל הצלחתי לחלום.
שיום אחד תהיה זו התנחלות ולא רק גיחה.
פעם הייתי פוער את פי ומשפשף עיניי לנוכח היופי, האנושי, הטבעי, האלוהי או מה שלא תרצו והייתי מתפלא איך אפשר
לחיות מבלי לנשום את היופי הזה לריאות, רק לעוד שעה. רק לעוד דקה.

אבל לא, עכשיו אני נוסע לאילת ברכב מאורגן, מספר הזמנה של בית מלון בתיק ועצירות מסודרות בצידי הדרך.
אני מבוגר מכדי לעזוב הכל ולנסוע לשבוע לגולן.
איפה הימים שהייתי צעיר ותמים, אך טיפש ומאושר?
1 תגובות
ברכבת
17/02/2019 07:49
tears
חצי אוזניות, חצי שיחות.
על החבר בעזה שלא רוצה לחיות
הפקידה בקריה שלא יודעת מה לקנות
לחבר שלה ליום האהבה.
חצי אוזניות, חצי אנושיות.
קיטבג על הגב, מתנודד בגמלוניות
טלפון על הכתף, מביע דעתו בקיצוניות
אם כוכבי יצליח לשנות את המציאות.
חצי אוזניות ואני עוצרת ותוהה
אם חלקם נוסעים כי אין להם ברירה
אחת מדברת על החמשוש ואיך שהוא עבר
אחד על 28 וזה עוד מעט נגמר
פתק על כתפו של החייל שכמעט ואיחר
"העירוני בתחנה אם אהיה מסוגל
להתעורר".
0 תגובות
להפיק את המיטב
31/01/2019 23:09
tears
עזור לי להבין מאין באתי ולאן אני הולכת.
נתב את דרכי בצורה הטובה ביותר עבורי
עזור לי להבין איך הגעתי למקום בו אני נמצאת ולמה דווקא כאן.
בין כסילות לממורמרים וחיילי הפלברה
הצחוק, הבכי, הקושי והחוויות ייראו כחלום רחוק בעוד שנתיים אך כל מה שיש לי כרגע זה מה שאני עושה מהמצב בו אני נמצאת
ואם לא ראו שאני מסוגלת ליותר אולי אני באמת במקום בו אני צריכה להיות
אך מה זה אומר עליי?
כשכל יום יותר טוב מהקודם אך גם רע בצורה מסוימת, תלוי איך מסתכלים על זה
החלומות שלי מתנפצים בזה אחר זה אך אני מבינה שככה זה בחיים, ואולי פה הטעות שלי בעצם.
עזור לי למצוא את הסיבה לדברים הבאים עליי לטובה או לרעה, כוון אותי לדרך בה אתנחם מהמציאות ואמצא את הדרך להפיק את המיטב במקום בו אמצא את עצמי בסוף הדרך
כל סוף הוא התחלה חדשה ואני מקווה שההתחלה הבאה תהיה קצת יותר אופטימית
בין אם אמצא את עצמי ממשיכה לפיקוד ובין אם אהיה בחום של אילת או בקור של חיפה
אם כך ואם כך, אחרוק את השיניים ואקיא דם בשקט עד שאמצא את הנקודה הטובה להתמקד בה.
או שלא
וזה בסדר, כי לא משנה מה אעשה בסופו של דבר, המטרה המקורית הייתה לתת מעצמי למען גוף שאני מאמינה בו, לא משנה שאותו גוף לא רואה אותי באמת.
כי אם לא אעשה זאת אז מה זה אומר שאני?
חיילת בצבא ההגנה לישראל או חיילת בצבא ההגנה לעצמי?

0 תגובות
תשע שנים
16/12/2018 23:31
tears
סבתא
סבתא.
השנה לא כתבתי לך כלום ביום השנה שלך.
היה לי מלא זמן פנוי אבל אני מניחה שפשוט לא הייתי פנויה רגשית כדי לשבת ולכתוב לך עד כמה אני מצטערת.
פספסתי את התאריך העברי שלך וכשקלטתי את זה בכיתי כמו מטומטמת במשך שעה בערך.
בתאריך הלועזי שלך עבדתי ולא הייתי פנויה למחשבות.

הייתי בקושי בת עשר כשאיבדתי אותך.
תראי אותי עכשיו.
שלושה שבועות לפני יום הולדת תשע עשרה וארבעה ימים לפני שאני מתגייסת.
העולם המשיך בלעדייך וכנראה שגם אני.
זה שובר לי את הלב אבל גם נותן לי תקווה שיום אחד אוכל להתגבר
אני מקווה שאם היית בחיים היית גאה במי שהפכתי להיות.
זו הייתה שנה מטורפת, שנה של עליות ומורדות
הצלחתי בלימודים, יצאתי עם תעודת בגרות כנגד כל הסיכויים, תעודה שלא הייתה מביישת אף אחד.
סיימתי יב' בלי צורך לבוא להשלים דבר בחורף, טיילתי בעולם, התאהבתי בעבודה שלי, טיילתי בארץ והוצאתי רישיון.
וכל זה כשאת לא איתי.
הלוואי והיית פה איתי.
לפעמים אני אפילו מעזה ומרשה לעצמי לחשוב שהלוואי והיית פה במקומי.
אבל אני חושבת כך רק בימים קשים.
משתדלת לא לרחם על עצמי יותר מדי כי מצבי ככ טוב לעומת אחרים.
איבדתי את הסבא האחרון וכל שחשבתי זה את
השוויתי את האבדן שלו לאבדנך ואולי קצת זלזלתי בו אך עם לב שלם אומרת שאת חסרה לי כל כך.

סבתא.
עברו תשע שנים מאז שראיתי את פנייך.
התמונות לא מספיקות בשום צורה אבל מנסה לשקר לעצמי שזה ממלא את החור שהותרת בי
אולי בשנה הבאה אזכה להדליק נר נשמה בתאריך הפטירה שלך. ואולי לא.
אבל עד אז תדעי,

שעברו כבר תשע שנים מאז שאיבדתי אותך.
וזה לא משנה ששכחתי את התאריך כי אותך לא שכחתי מעולם. 
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 22 23 הבא »